קורח היה עשיר עצום — "עָשִׁיר כְּקֹרַח" נעשה ביטוי בפני עצמו — היה בעל רוח הקודש, ראה ברוח קודשו את שמואל הנביא היוצא מצאצאיו, והיה מיועד, על פי חידושי הרי"ם בשם הזוהר, להיות "הלוי הגדול". עם כל זה, ירד לגיהנום, למדור השביעי — התחתון מכולם. שיעור זה חוקר את שורש הנפילה המדהימה הזו, ומגלה תשובה מעשית לכל אחד, בכל דור.
קורח מצא את מטמונו של יוסף הצדיק, ונעשה עשיר עצום — כה עשיר, עד שהיה זקוק לשלוש מאות פרדות רק כדי לשאת את מפתחות אוצרותיו. הוא היה גם בעל רוח הקודש, וראה שמצאצאיו יצא נביא ששקול כמשה ואהרון — שמואל הנביא, שנמנה עם אלה שנשאו את ארון הקודש, זכות שלא ניתנה לכל אחד. מביא חידושי הרי"ם מן הזוהר הקדוש שקורח היה מיועד להיות "הלוי הגדול" — כשם שאהרון הכהן נבחר להיות כהן גדול.
ועם כל המעלות הללו — עושר, רוח הקודש, ייחוס נעלה, חוכמה גדולה — הכול הלך. קורח נבל בחייו, וירד לתחתית הגיהנום, למדור השביעי, שאין נמוך ממנו.
שאלה: משה רבנו מרמז לקורח על חטאו: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו... וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם?" מה המשמעות המדויקת של "המעט מכם"?
אמר לו משה: אם אתה היית מעריך את מה שיש לך, היית מלא סיפוק, מלא הודיה לקדוש ברוך הוא, לא היה לך זמן להתעסק ולחשוב על עוד דברים. "הַמְעַט מִכֶּם" — זה קטן בעיניך שהקדוש ברוך הוא הקריב אתכם, שרתם באוהל מועד, שרתם בדוכן — זה קטן אצלכם? זו כל הבעיה שלך: שזה אצלך קטן. לא צריך להיות קטן, צריך להיות גדול — צריך להעריך מה שהקדוש ברוך הוא נתן לך. זה היה יסוד חטאו של קורח, וזה מה שגרם לו לאבד את הכול. אסור לו לאדם להיות "בעל שכחה" בעניין זה — אסור לשכוח חסדי ה'.
🕯️ "אתה לא בן יחיד"
מסופר על ראש כולל, שהייתה עליו דאגה גדולה על מציאת הכספים הדרושים להחזקת הכולל. הלחץ הזה גרם לו להרגיש שהוא עומד להתמוטט. הלך לפסיכולוג, ולא נעזר. הלך להתייעץ עם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. שאל אותו הרב שלמה זלמן: "כמה שנים אתה עומד בראש הכולל?" השיב: "עשרים וחמש שנה". שאל: "היו לך תקופות קשות יותר מעכשיו?" השיב: "כן". שאל: "ובאותם זמנים, שלח לך הקדוש ברוך הוא עזרה במצבים הקשים?" השיב: "כן, תמיד — אבל כל חודש המצוקה חוזרת על עצמה, עד שמגיעה הישועה".
אמר לו הרב שלמה זלמן: "אבל אתה רואה שהקדוש ברוך הוא מנהל את העניינים — למה אתה דואג?" והוסיף: "תשמע, אתה לא בן יחיד — זה עובד אצלך כמו שזה עובד אצל כל ראש ישיבה, כל בעל עסק, כל מי שמחתן את ילדיו. מה התשובה לכל הבעיות? להפוך את הדאגות לביטחון בקדוש ברוך הוא. ואיך עושים את זה? על ידי הודיה. אתן לך עצה בדוקה ומנוסה: קח לעצמך פנקס קטן, שמור עליו תמיד, וכל פעם שאתה רואה ישועה — שהייתה לך בעיה ויצאת ממנה — תרשום אותה בפנקס. ובשעה שאתה מתפלל שמונה עשרה, לפני ברכת 'מודים', תוציא את הפנקס ותתבונן במה שכתוב שם. כי לא מספיק שהניסים והישועות יישארו בגדר מחשבה — עליהם אתה צריך להגיד בפה מלא: 'מודים אנחנו לך'. תודה לה'. על ידי זה, אני מבטיח לך, כל הדאגות ייעלמו כלא היו".
הנקודה העיקרית: להתבונן ולראות שיש תמיד חסדים מהקדוש ברוך הוא. על ידי שכותבים את הניסים ואת הישועות, מכירים אותם יותר, מתבוננים בהם יותר, ומגיעים להעריך מה שיש לנו להודות לו עליו — לא להיות כפויי טובה, לא לחשוב שהחסדים הם "מעט" — אלא שיהיו גדולים בעינינו, שנכיר את חסדי ה' ונודה לו עליהם. ועל ידי ההודיה, כל הדאגות נעלמות לגמרי, ונשאר רק ביטחון מלא בקדוש ברוך הוא, שיודעים שהוא מנהל את כל העניינים ועושה מה שטוב לנו כל הימים. זה בדיוק ההפך מחטא קורח: קורח, שהיה לו "מעט" בעיניו למרות שהיה לו כל כך הרבה — ואילו מי שרושם ומכיר את חסדי ה', הופך את המעט לגדול, ואת הדאגה לביטחון.